| Chapter 2 |
1 | ובשנת שתים למלכות
נבכדנצר חלם
נבכדנצר חלמות
ותתפעם רוחו ושנתו
נהיתה עליו׃
|
|
2 | ויאמר המלך לקרא
לחרטמים ולאשפים
ולמכשפים ולכשדים
להגיד למלך חלמתיו
ויבאו ויעמדו לפני
המלך׃
|
|
3 | ויאמר להם המלך
חלום חלמתי ותפעם
רוחי לדעת
את־החלום׃
|
|
4 | וידברו הכשדים
למלך ארמית מלכא
לעלמין חיי אמר
חלמא לעבדיך ופשרא
נחוא׃
|
|
5 | ענה מלכא ואמר
לכשדיא מלתא מני
אזדא הן לא
תהודעונני חלמא
ופשרה הדמין
תתעבדון ובתיכון
נולי יתשמון׃
|
|
6 | והן חלמא ופשרה
תהחון מתנן ונבזבה
ויקר שגיא תקבלון
מן־קדמי להן חלמא
ופשרה החוני׃
|
|
7 | ענו תנינות ואמרין
מלכא חלמא יאמר
לעבדוהי ופשרה
נהחוה׃
|
|
8 | ענה מלכא ואמר
מן־יציב ידע אנה
די עדנא אנתון
זבנין כל־קבל די
חזיתון די אזדא
מני מלתא׃
|
|
9 | די הן־חלמא לא
תהודענני חדה־היא
דתכון ומלה כדבה
ושחיתה הזמנתון
למאמר קדמי עד די
עדנא ישתנא להן
חלמא אמרו לי
ואנדע די פשרה
תהחונני׃
|
|
10 | ענו כשדיא
קדם־מלכא ואמרין
לא־איתי אנש
על־יבשתא די מלת
מלכא יוכל להחויה
כל־קבל די כל־מלך
רב ושליט מלה כדנה
לא שאל לכל־חרטם
ואשף וכשדי׃
|
|
11 | ומלתא די־מלכה שאל
יקירה ואחרן לא
איתי די יחונה קדם
מלכא להן אלהין די
מדרהון עם־בשרא לא
איתוהי׃
|
|
12 | כל־קבל דנה מלכא
בנס וקצף שגיא
ואמר להובדה לכל
חכימי בבל׃
|
|
13 | ודתא נפקת וחכימיא
מתקטלין ובעו
דניאל וחברוהי
להתקטלה׃
|
|
14 | באדין דניאל התיב
עטא וטעם לאריוך
רב־טבחיא די מלכא
די נפק לקטלה
לחכימי בבל׃
|
|
15 | ענה ואמר לאריוך
שליטא די־מלכא
על־מה דתא מהחצפה
מן־קדם מלכא אדין
מלתא הודע אריוך
לדניאל׃
|
|
16 | ודניאל על ובעה
מן־מלכא די זמן
ינתן־לה ופשרא
להחויה למלכא׃
|
|
17 | אדין דניאל לביתה
אזל ולחנניה מישאל
ועזריה חברוהי
מלתא הודע׃
|
|
18 | ורחמין למבעא
מן־קדם אלה שמיא
על־רזה דנה די לא
יהבדון דניאל
וחברוהי עם־שאר
חכימי בבל׃
|
|
19 | אדין לדניאל בחזוא
די־ליליא רזה גלי
אדין דניאל ברך
לאלה שמיא׃
|
|
20 | ענה דניאל ואמר
להוא שמה די־אלהא
מברך מן־עלמא
ועד־עלמא די חכמתא
וגבורתא די
לה־היא׃
|
|
21 | והוא מהשנא עדניא
וזמניא מהעדה
מלכין ומהקים
מלכין יהב חכמתא
לחכימין ומנדעא
לידעי בינה׃
|
|
22 | הוא גלא עמיקתא
ומסתרתא ידע מה
בחשוכא ונהירא עמה
שרא׃
|
|
23 | לך אלה אבהתי
מהודא ומשבח אנה
די חכמתא וגבורתא
יהבת לי וכען
הודעתני די־בעינא
מנך די־מלת מלכא
הודעתנא׃
|
|
24 | כל־קבל דנה דניאל
על על־אריוך די
מני מלכא להובדה
לחכימי בבל אזל
וכן אמר־לה לחכימי
בבל אל־תהובד
העלני קדם מלכא
ופשרא למלכא אחוא׃
|
|
25 | אדין אריוך
בהתבהלה הנעל
לדניאל קדם מלכא
וכן אמר־לה
די־השכחת גבר
מן־בני גלותא די
יהוד די פשרא
למלכא יהודע׃
|
|
26 | ענה מלכא ואמר
לדניאל די שמה
בלטשאצר האיתיך
כהל להודעתני חלמא
די־חזית ופשרה׃
|
|
27 | ענה דניאל קדם
מלכא ואמר רזה
די־מלכא שאל לא
חכימין אשפין
חרטמין גזרין
יכלין להחויה
למלכא׃
|
|
28 | ברם איתי אלה
בשמיא גלא רזין
והודע למלכא
נבוכדנצר מה די
להוא באחרית יומיא
חלמך וחזוי ראשך
על־משכבך דנה הוא׃
|
|
29 | אנתה מלכא רעיונך
על־משכבך סלקו מה
די להוא אחרי דנה
וגלא רזיא הודעך
מה־די להוא׃
|
|
30 | ואנה לא בחכמה
די־איתי בי
מן־כל־חייא רזא
דנה גלי לי להן
על־ דברת די פשרא
למלכא יהודעון
ורעיוני לבבך
תנדע׃
|
|
31 | אנתה מלכא חזה
הוית ואלו צלם חד
שגיא צלמא דכן רב
וזיוה יתיר קאם
לקבלך ורוה דחיל׃
|
|
32 | הוא צלמא ראשה
די־דהב טב חדוהי
ודרעוהי די כסף
מעוהי וירכתה די
נחש׃
|
|
33 | שקוהי די פרזל
רגלוהי מנהון די
פרזל ומנהון די
חסף׃
|
|
34 | חזה הוית עד די
התגזרת אבן די־לא
בידין ומחת לצלמא
על־רגלוהי די
פרזלא וחספא והדקת
המון׃
|
|
35 | באדין דקו כחדה
פרזלא חספא נחשא
כספא ודהבא והוו
כעור מן־אדרי־ קיט
ונשא המון רוחא
וכל־אתר לא־השתכח
להון ואבנא די־מחת
לצלמא הות לטור רב
ומלת כל־ארעא׃
|
|
36 | דנה חלמא ופשרה
נאמר קדם־מלכא׃
|
|
37 | אנתה מלכא מלך
מלכיא די אלה שמיא
מלכותא חסנא ותקפא
ויקרא יהב־ לך׃
|
|
38 | ובכל־די דארין
בני־אנשא חיות ברא
ועוף־שמיא יהב
בידך והשלטך
בכלהון אנתה הוא
ראשה די דהבא׃
|
|
39 | ובתרך תקום מלכו
אחרי ארעא מנך
ומלכו תליתיא אחרי
די נחשא די תשלט
בכל־ארעא׃
|
|
40 | ומלכו רביעיה תהוא
תקיפה כפרזלא
כל־קבל די פרזלא
מהדק וחשל כלא
וכפרזלא די־מרעע
כל־אלין תדק ותרע׃
|
|
41 | ודי־חזיתה רגליא
ואצבעתא מנהון חסף
די־פחר ומנהון
פרזל מלכו פליגה
תהוה ומן־נצבתא די
פרזלא להוא־בה
כל־קבל די חזיתה
פרזלא מערב בחסף
טינא׃
|
|
42 | ואצבעת רגליא
מנהון פרזל ומנהון
חסף מן־קצת מלכותא
תהוה תקיפה ומנה
תהוה תבירה׃
|
|
43 | די חזית פרזלא
מערב בחסף טינא
מתערבין להון בזרע
אנשא ולא־להון
דבקין דנה עם־דנה
הא־כדי פרזלא לא
מתערב עם־חספא׃
|
|
44 | וביומיהון די
מלכיא אנון יקים
אלה שמיא מלכו די
לעלמין לא תתחבל
ומלכותה לעם אחרן
לא תשתבק תדק
ותסיף כל־אלין
מלכותא והיא תקום
לעלמיא׃
|
|
45 | כל־קבל די־חזית די
מטורא אתגזרת אבן
די־לא בידין והדקת
פרזלא נחשא חספא
כספא ודהבא אלה רב
הודע למלכא מה די
להוא אחרי דנה
ויציב חלמא ומהימן
פשרה׃
|
|
46 | באדין מלכא
נבוכדנצר נפל
על־אנפוהי ולדניאל
סגד ומנחה וניחחין
אמר לנסכה לה׃
|
|
47 | ענה מלכא לדניאל
ואמר מן־קשט די
אלהכון הוא אלה
אלהין ומרא מלכין
וגלה רזין די יכלת
למגלא רזה דנה׃
|
|
48 | אדין מלכא לדניאל
רבי ומתנן רברבן
שגיאן יהב־לה
והשלטה על כל־
מדינת בבל
ורב־סגנין על
כל־חכימי בבל׃
|
|
49 | ודניאל בעא
מן־מלכא ומני על
עבידתא די מדינת
בבל לשדרך מישך
ועבד נגו ודניאל
בתרע מלכא׃
|
|