| Chapter 14 |
1 | אדם ילוד אשה קצר
ימים ושבע־רגז׃
|
|
2 | כציץ יצא וימל
ויברח כצל ולא
יעמוד׃
|
|
3 | אף־על־זה פקחת
עינך ואתי תביא
במשפט עמך׃
|
|
4 | |
5 | אם חרוצים ימיו
מספר־חדשיו אתך
חקו עשית ולא
יעבור׃
|
|
6 | שעה מעליו ויחדל
עד־ירצה כשכיר
יומו׃
|
|
7 | כי יש לעץ תקוה
אם־יכרת ועוד
יחליף וינקתו לא
תחדל׃
|
|
8 | אם־יזקין בארץ
שרשו ובעפר ימות
גזעו׃
|
|
9 | מריח מים יפרח
ועשה קציר
כמו־נטע׃
|
|
10 | וגבר ימות ויחלש
ויגוע אדם ואיו׃
|
|
11 | אזלו־מים מני־ים
ונהר יחרב ויבש׃
|
|
12 | ואיש שכב ולא־יקום
עד־בלתי שמים לא
יקיצו ולא־יערו
משנתם׃
|
|
13 | מי יתן בשאול
תצפנני תסתירני
עד־שוב אפך תשית
לי חק ותזכרני׃
|
|
14 | אם־ימות גבר היחיה
כל־ימי צבאי איחל
עד־בוא חליפתי׃
|
|
15 | תקרא ואנכי אענך
למעשה ידיך תכסף׃
|
|
16 | כי־עתה צעדי תספור
לא־תשמור
על־חטאתי׃
|
|
17 | חתם בצרור פשעי
ותטפל על־עוני׃
|
|
18 | ואולם הר־נופל
יבול וצור יעתק
ממקמו׃
|
|
19 | אבנים שחקו מים
תשטף־ספיחיה
עפר־ארץ ותקות
אנוש האבדת׃
|
|
20 | תתקפהו לנצח ויהלך
משנה פניו
ותשלחהו׃
|
|
21 | יכבדו בניו ולא
ידע ויצערו
ולא־יבין למו׃
|
|
22 | אך־בשרו עליו יכאב
ונפשו עליו תאבל׃
|
|