| Chapter 7 |
1 | הלא־צבא לאנוש
על־ארץ וכימי שכיר
ימיו׃
|
|
2 | כעבד ישאף־צל
וכשכיר יקוה פעלו׃
|
|
3 | כן הנחלתי לי
ירחי־שוא ולילות
עמל מנו־לי׃
|
|
4 | אם־שכבתי ואמרתי
מתי אקום ומדד־ערב
ושבעתי נדדים
עדי־נשף׃
|
|
5 | לבש בשרי רמה וגיש
עפר עורי רגע
וימאס׃
|
|
6 | ימי קלו מני־ארג
ויכלו באפס תקוה׃
|
|
7 | זכר כי־רוח חיי
לא־תשוב עיני
לראות טוב׃
|
|
8 | לא־תשורני עין ראי
עיניך בי ואינני׃
|
|
9 | כלה ענן וילך כן
יורד שאול לא
יעלה׃
|
|
10 | לא־ישוב עוד לביתו
ולא־יכירנו עוד
מקמו׃
|
|
11 | גם־אני לא אחשך פי
אדברה בצר רוחי
אשיחה במר נפשי׃
|
|
12 | הים־אני אם־תנין
כי־תשים עלי משמר׃
|
|
13 | כי־אמרתי תנחמני
ערשי ישא בשיחי
משכבי׃
|
|
14 | וחתתני בחלמות
ומחזינות תבעתני׃
|
|
15 | ותבחר מחנק נפשי
מות מעצמותי׃
|
|
16 | מאסתי לא־לעלם
אחיה חדל ממני
כי־הבל ימי׃
|
|
17 | מה־אנוש כי תגדלנו
וכי־תשית אליו
לבך׃
|
|
18 | ותפקדנו לבקרים
לרגעים תבחננו׃
|
|
19 | כמה לא־תשעה ממני
לא־תרפני עד־בלעי
רקי׃
|
|
20 | חטאתי מה אפעל לך
נצר האדם למה
שמתני למפגע לך
ואהיה עלי למשא׃
|
|
21 | ומה לא־תשא פשעי
ותעביר את־עוני
כי־עתה לעפר אשכב
ושחרתני ואינני׃
|
|