| Chapter 13 |
1 | ביום ההוא נקרא
בספר משה באזני
העם ונמצא כתוב בו
אשר לא־יבוא עמני
ומאבי בקהל האלהים
עד־עולם׃
|
|
2 | כי לא קדמו את־בני
ישראל בלחם ובמים
וישכר עליו
את־בלעם לקללו
ויהפך אלהינו
הקללה לברכה׃
|
|
3 | ויהי כשמעם
את־התורה ויבדילו
כל־ערב מישראל׃
|
|
4 | ולפני מזה אלישיב
הכהן נתון בלשכת
בית־אלהינו קרוב
לטוביה׃
|
|
5 | ויעש לו לשכה
גדולה ושם היו
לפנים נתנים
את־המנחה הלבונה
והכלים ומעשר הדגן
התירוש והיצהר
מצות הלוים
והמשררים והשערים
ותרומת הכהנים׃
|
|
6 | ובכל־זה לא הייתי
בירושלם כי בשנת
שלשים ושתים
לארתחשסתא מלך־
בבל באתי אל־המלך
ולקץ ימים נשאלתי
מן־המלך׃
|
|
7 | ואבוא לירושלם
ואבינה ברעה אשר
עשה אלישיב לטוביה
לעשות לו נשכה
בחצרי בית האלהים׃
|
|
8 | וירע לי מאד
ואשליכה את־כל־כלי
בית־טוביה החוץ
מן־הלשכה׃
|
|
9 | ואמרה ויטהרו
הלשכות ואשיבה שם
כלי בית האלהים
את־המנחה והלבונה׃
|
|
10 | ואדעה כי־מניות
הלוים לא נתנה
ויברחו איש־לשדהו
הלוים והמשררים
עשי המלאכה׃
|
|
11 | ואריבה את־הסגנים
ואמרה מדוע נעזב
בית־האלהים ואקבצם
ואעמדם על־ עמדם׃
|
|
12 | וכל־יהודה הביאו
מעשר הדגן והתירוש
והיצהר לאוצרות׃
|
|
13 | ואוצרה על־אוצרות
שלמיה הכהן וצדוק
הסופר ופדיה
מן־הלוים ועל־ ידם
חנן בן־זכור
בן־מתניה כי
נאמנים נחשבו
ועליהם לחלק
לאחיהם׃
|
|
14 | זכרה־לי אלהי
על־זאת ואל־תמח
חסדי אשר עשיתי
בבית אלהי
ובמשמריו׃
|
|
15 | בימים ההמה ראיתי
ביהודה דרכים־גתות
בשבת ומביאים
הערמות ועמסים
על־החמרים ואף־יין
ענבים ותאנים
וכל־משא ומביאים
ירושלם ביום השבת
ואעיד ביום מכרם
ציד׃
|
|
16 | והצרים ישבו בה
מביאים דאג
וכל־מכר ומכרים
בשבת לבני יהודה
ובירושלם׃
|
|
17 | ואריבה את חרי
יהודה ואמרה להם
מה־הדבר הרע הזה
אשר אתם עשים
ומחללים את־יום
השבת׃
|
|
18 | הלוא כה עשו
אבתיכם ויבא
אלהינו עלינו את
כל־הרעה הזאת ועל
העיר הזאת ואתם
מוסיפים חרון
על־ישראל לחלל
את־השבת׃
|
|
19 | ויהי כאשר צללו
שערי ירושלם לפני
השבת ואמרה ויסגרו
הדלתות ואמרה אשר
לא יפתחום עד אחר
השבת ומנערי
העמדתי על־השערים
לא־יבוא משא ביום
השבת׃
|
|
20 | וילינו הרכלים
ומכרי כל־ממכר
מחוץ לירושלם פעם
ושתים׃
|
|
21 | ואעידה בהם ואמרה
אליהם מדוע אתם
לנים נגד החומה
אם־תשנו יד אשלח
בכם מן־העת ההיא
לא־באו בשבת׃
|
|
22 | ואמרה ללוים אשר
יהיו מטהרים ובאים
שמרים השערים לקדש
את־יום השבת
גם־זאת זכרה־לי
אלהי וחוסה עלי
כרב חסדך׃
|
|
23 | גם בימים ההם
ראיתי את־היהודים
השיבו נשים
אשדודיות עמוניות
מואביות׃
|
|
24 | ובניהם חצי מדבר
אשדודית ואינם
מכירים לדבר
יהודית וכלשון עם
ועם׃
|
|
25 | ואריב עמם ואקללם
ואכה מהם אנשים
ואמרטם ואשביעם
באלהים אם־ תתנו
בנתיכם לבניהם
ואם־תשאו מבנתיהם
לבניכם ולכם׃
|
|
26 | הלוא על־אלה
חטא־שלמה מלך
ישראל ובגוים
הרבים לא־היה מלך
כמהו ואהוב לאלהיו
היה ויתנהו אלהים
מלך על־כל־ישראל
גם־אותו החטיאו
הנשים הנכריות׃
|
|
27 | ולכם הנשמע לעשת
את כל־הרעה הגדולה
הזאת למעל באלהינו
להשיב נשים
נכריות׃
|
|
28 | ומבני יוידע
בן־אלישיב הכהן
הגדול חתן לסנבלט
החרני ואבריחהו
מעלי׃
|
|
29 | זכרה להם אלהי על
גאלי הכהנה וברית
הכהנה והלוים׃
|
|
30 | וטהרתים מכל־נכר
ואעמידה משמרות
לכהנים וללוים איש
במלאכתו׃
|
|
31 | ולקרבן העצים
בעתים מזמנות
ולבכורים זכרה־לי
אלהי לטובה׃
|
|