| Chapter 8 |
1 | ויאמרו אליו איש
אפרים מה־הדבר הזה
עשית לנו לבלתי
קראות לנו כי הלכת
להלחם במדין
ויריבון אתו
בחזקה׃
|
|
2 | ויאמר אליהם
מה־עשיתי עתה ככם
הלוא טוב עללות
אפרים מבציר
אביעזר׃
|
|
3 | בידכם נתן אלהים
את־שרי מדין
את־ערב ואת־זאב
ומה־יכלתי עשות
ככם אז רפתה רוחם
מעליו בדברו הדבר
הזה׃
|
|
4 | ויבא גדעון הירדנה
עבר הוא ושלש־מאות
האיש אשר אתו
עיפים ורדפים׃
|
|
5 | ויאמר לאנשי סכות
תנו־נא ככרות לחם
לעם אשר ברגלי
כי־עיפים הם ואנכי
רדף אחרי זבח
וצלמנע מלכי מדין׃
|
|
6 | ויאמר שרי סכות
הכף זבח וצלמנע
עתה בידך כי־נתן
לצבאך לחם׃
|
|
7 | ויאמר גדעון לכן
בתת יהוה את־זבח
ואת־צלמנע בידי
ודשתי את־בשרכם
את־קוצי המדבר
ואת־הברקנים׃
|
|
8 | ויעל משם פנואל
וידבר אליהם כזאת
ויענו אותו אנשי
פנואל כאשר ענו
אנשי סכות׃
|
|
9 | ויאמר גם־לאנשי
פנואל לאמר בשובי
בשלום אתץ
את־המגדל הזה׃
|
|
10 | וזבח וצלמנע בקרקר
ומחניהם עמם כחמשת
עשר אלף כל
הנותרים מכל מחנה
בני־קדם והנפלים
מאה ועשרים אלף
איש שלף חרב׃
|
|
11 | ויעל גדעון דרך
השכוני באהלים
מקדם לנבח ויגבהה
ויך את־המחנה
והמחנה היה בטח׃
|
|
12 | וינוסו זבח וצלמנע
וירדף אחריהם
וילכד את־שני מלכי
מדין את־זבח
ואת־צלמנע
וכל־המחנה החריד׃
|
|
13 | וישב גדעון
בן־יואש מן־המלחמה
מלמעלה החרס׃
|
|
14 | וילכד־נער מאנשי
סכות וישאלהו
ויכתב אליו את־שרי
סכות ואת־ זקניה
שבעים ושבעה איש׃
|
|
15 | ויבא אל־אנשי סכות
ויאמר הנה זבח
וצלמנע אשר חרפתם
אותי לאמר הכף זבח
וצלמנע עתה בידך
כי נתן לאנשיך
היעפים לחם׃
|
|
16 | ויקח את־זקני העיר
ואת־קוצי המדבר
ואת־הברקנים וידע
בהם את אנשי סכות׃
|
|
17 | ואת־מגדל פנואל
נתץ ויהרג את־אנשי
העיר׃
|
|
18 | ויאמר אל־זבח
ואל־צלמנע איפה
האנשים אשר הרגתם
בתבור ויאמרו כמוך
כמוהם אחד כתאר
בני המלך׃
|
|
19 | ויאמר אחי בני־אמי
הם חי־יהוה לו
החיתם אותם לא
הרגתי אתכם׃
|
|
20 | ויאמר ליתר בכורו
קום הרג אותם
ולא־שלף הנער חרבו
כי ירא כי עודנו
נער׃
|
|
21 | ויאמר זבח וצלמנע
קום אתה ופגע־בנו
כי כאיש גבורתו
ויקם גדעון ויהרג
את־זבח ואת־צלמנע
ויקח את־השהרנים
אשר בצוארי
גמליהם׃
|
|
22 | ויאמרו איש־ישראל
אל־גדעון משל־בנו
גם־אתה גם־בנך גם
בן־בנך כי הושעתנו
מיד מדין׃
|
|
23 | ויאמר אלהם גדעון
לא־אמשל אני בכם
ולא־ימשל בני בכם
יהוה ימשל בכם׃
|
|
24 | ויאמר אלהם גדעון
אשאלה מכם שאלה
ותנו־לי איש נזם
שללו כי־נזמי זהב
להם כי ישמעאלים
הם׃
|
|
25 | ויאמרו נתון נתן
ויפרשו את־השמלה
וישליכו שמה איש
נזם שללו׃
|
|
26 | ויהי משקל נזמי
הזהב אשר שאל אלף
ושבע־מאות זהב לבד
מן־השהרנים
והנטפות ובגדי
הארגמן שעל מלכי
מדין ולבד
מן־הענקות אשר
בצוארי גמליהם׃
|
|
27 | ויעש אותו גדעון
לאפוד ויצג אותו
בעירו בעפרה ויזנו
כל־ישראל אחריו שם
ויהי לגדעון
ולביתו למוקש׃
|
|
28 | ויכנע מדין לפני
בני ישראל ולא
יספו לשאת ראשם
ותשקט הארץ ארבעים
שנה בימי גדעון׃
|
|
29 | וילך ירבעל
בן־יואש וישב
בביתו׃
|
|
30 | ולגדעון היו שבעים
בנים יצאי ירכו
כי־נשים רבות היו
לו׃
|
|
31 | ופילגשו אשר בשכם
ילדה־לו גם־היא בן
וישם את־שמו
אבימלך׃
|
|
32 | וימת גדעון
בן־יואש בשיבה
טובה ויקבר בקבר
יואש אביו בעפרה
אבי העזרי׃
|
|
33 | ויהי כאשר מת
גדעון וישובו בני
ישראל ויזנו אחרי
הבעלים וישימו להם
בעל ברית לאלהים׃
|
|
34 | ולא זכרו בני
ישראל את־יהוה
אלהיהם המציל אותם
מיד כל־איביהם
מסביב׃
|
|
35 | ולא־עשו חסד
עם־בית ירבעל
גדעון ככל־הטובה
אשר עשה עם־ישראל׃
|
|