| Chapter 3 |
1 | ואלה הגוים אשר
הניח יהוה לנסות
בם את־ישראל את
כל־אשר לא־ידעו את
כל־מלחמות כנען׃
|
|
2 | רק למען דעת דרות
בני־ישראל ללמדם
מלחמה רק
אשר־לפנים לא
ידעום׃
|
|
3 | חמשת סרני פלשתים
וכל־הכנעני
והצידני והחוי ישב
הר הלבנון מהר בעל
חרמון עד לבוא
חמת׃
|
|
4 | ויהיו לנסות בם
את־ישראל לדעת
הישמעו את־מצות
יהוה אשר־צוה את־
אבותם ביד־משה׃
|
|
5 | ובני ישראל ישבו
בקרב הכנעני החתי
והאמרי והפרזי
והחוי והיבוסי׃
|
|
6 | ויקחו את־בנותיהם
להם לנשים
ואת־בנותיהם נתנו
לבניהם ויעבדו את־
אלהיהם׃
|
|
7 | ויעשו בני־ישראל
את־הרע בעיני יהוה
וישכחו את־יהוה
אלהיהם ויעבדו
את־הבעלים
ואת־האשרות׃
|
|
8 | ויחר־אף יהוה
בישראל וימכרם ביד
כושן רשעתים מלך
ארם נהרים ויעבדו
בני־ישראל את־כושן
רשעתים שמנה שנים׃
|
|
9 | ויזעקו בני־ישראל
אל־יהוה ויקם יהוה
מושיע לבני ישראל
ויושיעם את עתניאל
בן־קנז אחי כלב
הקטן ממנו׃
|
|
10 | ותהי עליו
רוח־יהוה וישפט
את־ישראל ויצא
למלחמה ויתן יהוה
בידו את־כושן
רשעתים מלך ארם
ותעז ידו על כושן
רשעתים׃
|
|
11 | ותשקט הארץ ארבעים
שנה וימת עתניאל
בן־קנז׃
|
|
12 | ויספו בני ישראל
לעשות הרע בעיני
יהוה ויחזק יהוה
את־עגלון מלך־
מואב על־ישראל על
כי־עשו את־הרע
בעיני יהוה׃
|
|
13 | ויאסף אליו את־בני
עמון ועמלק וילך
ויך את־ישראל
ויירשו את־עיר
התמרים׃
|
|
14 | ויעבדו בני־ישראל
את־עגלון מלך־מואב
שמונה עשרה שנה׃
|
|
15 | ויזעקו בני־ישראל
אל־יהוה ויקם יהוה
להם מושיע את־אהוד
בן־גרא בן־הימיני
איש אטר יד־ימינו
וישלחו בני־ישראל
בידו מנחה לעגלון
מלך מואב׃
|
|
16 | ויעש לו אהוד חרב
ולה שני פיות גמד
ארכה ויחגר אותה
מתחת למדיו על ירך
ימינו׃
|
|
17 | ויקרב את־המנחה
לעגלון מלך מואב
ועגלון איש בריא
מאד׃
|
|
18 | ויהי כאשר כלה
להקריב את־המנחה
וישלח את־העם נשאי
המנחה׃
|
|
19 | והוא שב
מן־הפסילים אשר
את־הגלגל ויאמר
דבר־סתר לי אליך
המלך ויאמר הס
ויצאו מעליו
כל־העמדים עליו׃
|
|
20 | ואהוד בא אליו
והוא־ישב בעלית
המקרה אשר־לו לבדו
ויאמר אהוד
דבר־אלהים לי אליך
ויקם מעל הכסא׃
|
|
21 | וישלח אהוד את־יד
שמאלו ויקח
את־החרב מעל ירך
ימינו ויתקעה
בבטנו׃
|
|
22 | ויבא גם־הנצב אחר
הלהב ויסגר החלב
בעד הלהב כי לא
שלף החרב מבטנו
ויצא הפרשדנה׃
|
|
23 | ויצא אהוד
המסדרונה ויסגר
דלתות העליה בעדו
ונעל׃
|
|
24 | והוא יצא ועבדיו
באו ויראו והנה
דלתות העליה נעלות
ויאמרו אך מסיך
הוא את־רגליו בחדר
המקרה׃
|
|
25 | ויחילו עד־בוש
והנה איננו פתח
דלתות העליה ויקחו
את־המפתח ויפתחו
והנה אדניהם נפל
ארצה מת׃
|
|
26 | ואהוד נמלט עד
התמהמהם והוא עבר
את־הפסילים וימלט
השעירתה׃
|
|
27 | ויהי בבואו ויתקע
בשופר בהר אפרים
וירדו עמו
בני־ישראל מן־ההר
והוא לפניהם׃
|
|
28 | ויאמר אלהם רדפו
אחרי כי־נתן יהוה
את־איביכם את־מואב
בידכם וירדו אחריו
וילכדו את־מעברות
הירדן למואב
ולא־נתנו איש
לעבר׃
|
|
29 | ויכו את־מואב בעת
ההיא כעשרת אלפים
איש כל־שמן
וכל־איש חיל ולא
נמלט איש׃
|
|
30 | ותכנע מואב ביום
ההוא תחת יד ישראל
ותשקט הארץ שמונים
שנה׃
|
|
31 | ואחריו היה שמגר
בן־ענת ויך
את־פלשתים שש־מאות
איש במלמד הבקר
וישע גם־הוא
את־ישראל׃
|
|