| Chapter 14 |
1 | ותשא כל־העדה
ויתנו את־קולם
ויבכו העם בלילה
ההוא׃
|
|
2 | וילנו על־משה
ועל־אהרן כל בני
ישראל ויאמרו אלהם
כל־העדה לו־ מתנו
בארץ מצרים או
במדבר הזה
לו־מתנו׃
|
|
3 | ולמה יהוה מביא
אתנו אל־הארץ הזאת
לנפל בחרב נשינו
וטפנו יהיו לבז
הלוא טוב לנו שוב
מצרימה׃
|
|
4 | ויאמרו איש
אל־אחיו נתנה ראש
ונשובה מצרימה׃
|
|
5 | ויפל משה ואהרן
על־פניהם לפני
כל־קהל עדת בני
ישראל׃
|
|
6 | ויהושע בן־נון
וכלב בן־יפנה
מן־התרים את־הארץ
קרעו בגדיהם׃
|
|
7 | ויאמרו אל־כל־עדת
בני־ישראל לאמר
הארץ אשר עברנו בה
לתור אתה טובה
הארץ מאד מאד׃
|
|
8 | אם־חפץ בנו יהוה
והביא אתנו
אל־הארץ הזאת
ונתנה לנו ארץ
אשר־הוא זבת חלב
ודבש׃
|
|
9 | אך ביהוה אל־תמרדו
ואתם אל־תיראו
את־עם הארץ כי
לחמנו הם סר צלם
מעליהם ויהוה אתנו
אל־תיראם׃
|
|
10 | ויאמרו כל־העדה
לרגום אתם באבנים
וכבוד יהוה נראה
באהל מועד אל־
כל־בני ישראל׃
|
|
11 | ויאמר יהוה אל־משה
עד־אנה ינאצני העם
הזה ועד־אנה
לא־יאמינו בי בכל
האתות אשר עשיתי
בקרבו׃
|
|
12 | אכנו בדבר ואורשנו
ואעשה אתך
לגוי־גדול ועצום
ממנו׃
|
|
13 | ויאמר משה אל־יהוה
ושמעו מצרים
כי־העלית בכחך
את־העם הזה מקרבו׃
|
|
14 | ואמרו אל־יושב
הארץ הזאת שמעו
כי־אתה יהוה בקרב
העם הזה אשר־ עין
בעין נראה אתה
יהוה ועננך עמד
עלהם ובעמד ענן
אתה הלך לפניהם
יומם ובעמוד אש
לילה׃
|
|
15 | והמתה את־העם הזה
כאיש אחד ואמרו
הגוים אשר־שמעו
את־שמעך לאמר׃
|
|
16 | מבלתי יכלת יהוה
להביא את־העם הזה
אל־הארץ אשר־נשבע
להם וישחטם במדבר׃
|
|
17 | ועתה יגדל־נא כח
אדני כאשר דברת
לאמר׃
|
|
18 | יהוה ארך אפים
ורב־חסד נשא עון
ופשע ונקה לא ינקה
פקד עון אבות
על־בנים על־שלשים
ועל־רבעים׃
|
|
19 | סלח־נא לעון העם
הזה כגדל חסדך
וכאשר נשאתה לעם
הזה ממצרים ועד־
הנה׃
|
|
20 | |
21 | ואולם חי־אני
וימלא כבוד־יהוה
את־כל־הארץ׃
|
|
22 | כי כל־האנשים
הראים את־כבדי
ואת־אתתי
אשר־עשיתי במצרים
ובמדבר וינסו אתי
זה עשר פעמים ולא
שמעו בקולי׃
|
|
23 | אם־יראו את־הארץ
אשר נשבעתי לאבתם
וכל־מנאצי לא
יראוה׃
|
|
24 | ועבדי כלב עקב
היתה רוח אחרת עמו
וימלא אחרי
והביאתיו אל־הארץ
אשר־בא שמה וזרעו
יורשנה׃
|
|
25 | והעמלקי והכנעני
יושב בעמק מחר פנו
וסעו לכם המדבר
דרך ים־סוף׃
|
|
26 | וידבר יהוה אל־משה
ואל־אהרן לאמר׃
|
|
27 | עד־מתי לעדה הרעה
הזאת אשר המה
מלינים עלי
את־תלנות בני
ישראל אשר המה
מלינים עלי שמעתי׃
|
|
28 | אמר אלהם חי־אני
נאם־יהוה אם־לא
כאשר דברתם באזני
כן אעשה לכם׃
|
|
29 | במדבר הזה יפלו
פגריכם וכל־פקדיכם
לכל־מספרכם מבן
עשרים שנה ומעלה
אשר הלינתם עלי׃
|
|
30 | אם־אתם תבאו
אל־הארץ אשר נשאתי
את־ידי לשכן אתכם
בה כי אם־כלב
בן־יפנה ויהושע
בן־נון׃
|
|
31 | וטפכם אשר אמרתם
לבז יהיה והביאתי
אתם וידעו את־הארץ
אשר מאסתם בה׃
|
|
32 | ופגריכם אתם יפלו
במדבר הזה׃
|
|
33 | ובניכם יהיו רעים
במדבר ארבעים שנה
ונשאו את־זנותיכם
עד־תם פגריכם
במדבר׃
|
|
34 | במספר הימים
אשר־תרתם את־הארץ
ארבעים יום יום
לשנה יום לשנה
תשאו את־עונתיכם
ארבעים שנה וידעתם
את־תנואתי׃
|
|
35 | אני יהוה דברתי
אם־לא זאת אעשה
לכל־העדה הרעה
הזאת הנועדים עלי
במדבר הזה יתמו
ושם ימתו׃
|
|
36 | והאנשים אשר־שלח
משה לתור את־הארץ
וישבו וילונו עליו
את־כל־ העדה
להוציא דבה
על־הארץ׃
|
|
37 | וימתו האנשים
מוצאי דבת־הארץ
רעה במגפה לפני
יהוה׃
|
|
38 | ויהושע בן־נון
וכלב בן־יפנה חיו
מן־האנשים ההם
ההלכים לתור את־
הארץ׃
|
|
39 | וידבר משה
את־הדברים האלה
אל־כל־בני ישראל
ויתאבלו העם מאד׃
|
|
40 | וישכמו בבקר ויעלו
אל־ראש־ההר לאמר
הננו ועלינו
אל־המקום אשר־ אמר
יהוה כי חטאנו׃
|
|
41 | ויאמר משה למה זה
אתם עברים את־פי
יהוה והוא לא
תצלח׃
|
|
42 | אל־תעלו כי אין
יהוה בקרבכם ולא
תנגפו לפני
איביכם׃
|
|
43 | כי העמלקי והכנעני
שם לפניכם ונפלתם
בחרב כי־על־כן
שבתם מאחרי יהוה
ולא־יהיה יהוה
עמכם׃
|
|
44 | ויעפלו לעלות
אל־ראש ההר וארון
ברית־יהוה ומשה
לא־משו מקרב
המחנה׃
|
|
45 | וירד העמלקי
והכנעני הישב בהר
ההוא ויכום ויכתום
עד־החרמה׃
|
|