| Chapter 25 |
1 | וידבר יהוה אל־משה
בהר סיני לאמר׃
|
|
2 | דבר אל־בני ישראל
ואמרת אלהם כי
תבאו אל־הארץ אשר
אני נתן לכם ושבתה
הארץ שבת ליהוה׃
|
|
3 | שש שנים תזרע שדך
ושש שנים תזמר
כרמך ואספת
את־תבואתה׃
|
|
4 | ובשנה השביעת שבת
שבתון יהיה לארץ
שבת ליהוה שדך לא
תזרע וכרמך לא
תזמר׃
|
|
5 | את ספיח קצירך לא
תקצור ואת־ענבי
נזירך לא תבצר שנת
שבתון יהיה לארץ׃
|
|
6 | והיתה שבת הארץ
לכם לאכלה לך
ולעבדך ולאמתך
ולשכירך ולתושבך
הגרים עמך׃
|
|
7 | ולבהמתך ולחיה אשר
בארצך תהיה
כל־תבואתה לאכל׃
|
|
8 | וספרת לך שבע שבתת
שנים שבע שנים שבע
פעמים והיו לך ימי
שבע שבתת השנים
תשע וארבעים שנה׃
|
|
9 | והעברת שופר תרועה
בחדש השבעי בעשור
לחדש ביום הכפרים
תעבירו שופר
בכל־ארצכם׃
|
|
10 | וקדשתם את שנת
החמשים שנה וקראתם
דרור בארץ
לכל־ישביה יובל
הוא תהיה לכם
ושבתם איש
אל־אחזתו ואיש
אל־משפחתו תשבו׃
|
|
11 | יובל הוא שנת
החמשים שנה תהיה
לכם לא תזרעו ולא
תקצרו את־ ספיחיה
ולא תבצרו
את־נזריה׃
|
|
12 | כי יובל הוא קדש
תהיה לכם מן־השדה
תאכלו את־תבואתה׃
|
|
13 | בשנת היובל הזאת
תשבו איש
אל־אחזתו׃
|
|
14 | וכי־תמכרו ממכר
לעמיתך או קנה מיד
עמיתך אל־תונו איש
את־אחיו׃
|
|
15 | במספר שנים אחר
היובל תקנה מאת
עמיתך במספר
שני־תבואת
ימכר־לך׃
|
|
16 | לפי רב השנים תרבה
מקנתו ולפי מעט
השנים תמעיט מקנתו
כי מספר תבואת הוא
מכר לך׃
|
|
17 | ולא תונו איש
את־עמיתו ויראת
מאלהיך כי אני
יהוה אלהיכם׃
|
|
18 | ועשיתם את־חקתי
ואת־משפטי תשמרו
ועשיתם אתם וישבתם
על־הארץ לבטח׃
|
|
19 | ונתנה הארץ פריה
ואכלתם לשבע
וישבתם לבטח עליה׃
|
|
20 | וכי תאמרו מה־נאכל
בשנה השביעת הן לא
נזרע ולא נאסף את־
תבואתנו׃
|
|
21 | וצויתי את־ברכתי
לכם בשנה הששית
ועשת את־התבואה
לשלש השנים׃
|
|
22 | וזרעתם את השנה
השמינת ואכלתם
מן־התבואה ישן עד
השנה התשיעת עד־
בוא תבואתה תאכלו
ישן׃
|
|
23 | והארץ לא תמכר
לצמתת כי־לי הארץ
כי־גרים ותושבים
אתם עמדי׃
|
|
24 | ובכל ארץ אחזתכם
גאלה תתנו לארץ׃
|
|
25 | כי־ימוך אחיך ומכר
מאחזתו ובא גאלו
הקרב אליו וגאל את
ממכר אחיו׃
|
|
26 | ואיש כי לא
יהיה־לו גאל
והשיגה ידו ומצא
כדי גאלתו׃
|
|
27 | וחשב את־שני ממכרו
והשיב את־העדף
לאיש אשר מכר־לו
ושב לאחזתו׃
|
|
28 | ואם לא־מצאה ידו
די השיב לו והיה
ממכרו ביד הקנה
אתו עד שנת היובל
ויצא ביבל ושב
לאחזתו׃
|
|
29 | ואיש כי־ימכר
בית־מושב עיר חומה
והיתה גאלתו עד־תם
שנת ממכרו ימים
תהיה גאלתו׃
|
|
30 | ואם לא־יגאל
עד־מלאת לו שנה
תמימה וקם הבית
אשר־בעיר אשר־לא
חמה לצמיתת לקנה
אתו לדרתיו לא יצא
ביבל׃
|
|
31 | ובתי החצרים אשר
אין־להם חמה סביב
על־שדה הארץ יחשב
גאלה תהיה־ לו
וביבל יצא׃
|
|
32 | וערי הלוים בתי
ערי אחזתם גאלת
עולם תהיה ללוים׃
|
|
33 | ואשר יגאל
מן־הלוים ויצא
ממכר־בית ועיר
אחזתו ביבל כי בתי
ערי הלוים הוא
אחזתם בתוך בני
ישראל׃
|
|
34 | ושדה מגרש עריהם
לא ימכר כי־אחזת
עולם הוא להם׃
|
|
35 | וכי־ימוך אחיך
ומטה ידו עמך
והחזקת בו גר
ותושב וחי עמך׃
|
|
36 | אל־תקח מאתו נשך
ותרבית ויראת
מאלהיך וחי אחיך
עמך׃
|
|
37 | את־כספך לא־תתן לו
בנשך ובמרבית
לא־תתן אכלך׃
|
|
38 | אני יהוה אלהיכם
אשר־הוצאתי אתכם
מארץ מצרים לתת
לכם את־ארץ כנען
להיות לכם לאלהים׃
|
|
39 | וכי־ימוך אחיך עמך
ונמכר־לך לא־תעבד
בו עבדת עבד׃
|
|
40 | כשכיר כתושב יהיה
עמך עד־שנת היבל
יעבד עמך׃
|
|
41 | ויצא מעמך הוא
ובניו עמו ושב
אל־משפחתו
ואל־אחזת אבתיו
ישוב׃
|
|
42 | כי־עבדי הם
אשר־הוצאתי אתם
מארץ מצרים לא
ימכרו ממכרת עבד׃
|
|
43 | לא־תרדה בו בפרך
ויראת מאלהיך׃
|
|
44 | ועבדך ואמתך אשר
יהיו־לך מאת הגוים
אשר סביבתיכם מהם
תקנו עבד ואמה׃
|
|
45 | וגם מבני התושבים
הגרים עמכם מהם
תקנו וממשפחתם אשר
עמכם אשר הולידו
בארצכם והיו לכם
לאחזה׃
|
|
46 | והתנחלתם אתם
לבניכם אחריכם
לרשת אחזה לעלם
בהם תעבדו ובאחיכם
בני־ישראל איש
באחיו לא־תרדה בו
בפרך׃
|
|
47 | וכי תשיג יד גר
ותושב עמך ומך
אחיך עמו ונמכר
לגר תושב עמך או
לעקר משפחת גר׃
|
|
48 | אחרי נמכר גאלה
תהיה־לו אחד מאחיו
יגאלנו׃
|
|
49 | או־דדו או בן־דדו
יגאלנו או־משאר
בשרו ממשפחתו
יגאלנו או־השיגה
ידו ונגאל׃
|
|
50 | וחשב עם־קנהו משנת
המכרו לו עד שנת
היבל והיה כסף
ממכרו במספר שנים
כימי שכיר יהיה
עמו׃
|
|
51 | אם־עוד רבות בשנים
לפיהן ישיב גאלתו
מכסף מקנתו׃
|
|
52 | ואם־מעט נשאר
בשנים עד־שנת היבל
וחשב־לו כפי שניו
ישיב את־ גאלתו׃
|
|
53 | כשכיר שנה בשנה
יהיה עמו לא־ירדנו
בפרך לעיניך׃
|
|
54 | ואם־לא יגאל באלה
ויצא בשנת היבל
הוא ובניו עמו׃
|
|
55 | כי־לי בני־ישראל
עבדים עבדי הם
אשר־הוצאתי אותם
מארץ מצרים אני
יהוה אלהיכם׃
|
|