| Chapter 25 |
1 | |
2 | בן־אדם שים פניך
אל־בני עמון והנבא
עליהם׃
|
|
3 | ואמרת לבני עמון
שמעו דבר־אדני
יהוה כה־אמר אדני
יהוה יען אמרך האח
אל־מקדשי כי־נחל
ואל־אדמת ישראל כי
נשמה ואל־בית
יהודה כי הלכו
בגולה׃
|
|
4 | לכן הנני נתנך
לבני־קדם למורשה
וישבו טירותיהם בך
ונתנו בך משכניהם
המה יאכלו פריך
והמה ישתו חלבך׃
|
|
5 | ונתתי את־רבה לנוה
גמלים ואת־בני
עמון למרבץ־צאן
וידעתם כי־אני
יהוה׃
|
|
6 | כי כה אמר אדני
יהוה יען מחאך יד
ורקעך ברגל ותשמח
בכל־שאטך בנפש
אל־אדמת ישראל׃
|
|
7 | לכן הנני נטיתי
את־ידי עליך
ונתתיך־לבג לגוים
והכרתיך מן־העמים
והאבדתיך
מן־הארצות אשמידך
וידעת כי־אני
יהוה׃
|
|
8 | כה אמר אדני יהוה
יען אמר מואב
ושעיר הנה
ככל־הגוים בית
יהודה׃
|
|
9 | לכן הנני פתח
את־כתף מואב
מהערים מעריו
מקצהו צבי ארץ בית
הישימת בעל מעון
וקריתמה׃
|
|
10 | לבני־קדם על־בני
עמון ונתתיה
למורשה למען
לא־תזכר בני־עמון
בגוים׃
|
|
11 | ובמואב אעשה שפטים
וידעו כי־אני
יהוה׃
|
|
12 | כה אמר אדני יהוה
יען עשות אדום
בנקם נקם לבית
יהודה ויאשמו אשום
ונקמו בהם׃
|
|
13 | לכן כה אמר אדני
יהוה ונטתי ידי
על־אדום והכרתי
ממנה אדם ובהמה
ונתתיה חרבה מתימן
ודדנה בחרב יפלו׃
|
|
14 | ונתתי את־נקמתי
באדום ביד עמי
ישראל ועשו באדום
כאפי וכחמתי וידעו
את־נקמתי נאם אדני
יהוה׃
|
|
15 | כה אמר אדני יהוה
יען עשות פלשתים
בנקמה וינקמו נקם
בשאט בנפש למשחית
איבת עולם׃
|
|
16 | לכן כה אמר אדני
יהוה הנני נוטה
ידי על־פלשתים
והכרתי את־כרתים
והאבדתי את־שארית
חוף הים׃
|
|
17 | ועשיתי בם נקמות
גדלות בתוכחות חמה
וידעו כי־אני יהוה
בתתי את־ נקמתי
בם׃
|
|