| Chapter 21 |
1 | |
2 | שמעו שמוע מלתי
ותהי־זאת
תנחומתיכם׃
|
|
3 | שאוני ואנכי אדבר
ואחר דברי תלעיג׃
|
|
4 | האנכי לאדם שיחי
ואם־מדוע לא־תקצר
רוחי׃
|
|
5 | פנו־אלי והשמו
ושימו יד על־פה׃
|
|
6 | ואם־זכרתי ונבהלתי
ואחז בשרי פלצות׃
|
|
7 | מדוע רשעים יחיו
עתקו גם־גברו חיל׃
|
|
8 | זרעם נכון לפניהם
עמם וצאצאיהם
לעיניהם׃
|
|
9 | בתיהם שלום מפחד
ולא שבט אלוה
עליהם׃
|
|
10 | שורו עבר ולא יגעל
תפלט פרתו ולא
תשכל׃
|
|
11 | ישלחו כצאן
עויליהם וילדיהם
ירקדון׃
|
|
12 | ישאו כתף וכנור
וישמחו לקול עוגב׃
|
|
13 | יבלו בטוב ימיהם
וברגע שאול יחתו׃
|
|
14 | ויאמרו לאל סור
ממנו ודעת דרכיך
לא חפצנו׃
|
|
15 | מה־שדי כי־נעבדנו
ומה־נועיל כי
נפגע־בו׃
|
|
16 | הן לא בידם טובם
עצת רשעים רחקה
מני׃
|
|
17 | כמה נר־רשעים ידעך
ויבא עלימו אידם
חבלים יחלק באפו׃
|
|
18 | יהיו כתבן
לפני־רוח וכמץ
גנבתו סופה׃
|
|
19 | אלוה יצפן־לבניו
אונו ישלם אליו
וידע׃
|
|
20 | יראו עינו כידו
ומחמת שדי ישתה׃
|
|
21 | כי מה־חפצו בביתו
אחריו ומספר חדשיו
חצצו׃
|
|
22 | הלאל ילמד־דעת
והוא רמים ישפוט׃
|
|
23 | זה ימות בעצם תמו
כלו שלאנן ושליו׃
|
|
24 | עטיניו מלאו חלב
ומח עצמותיו ישקה׃
|
|
25 | וזה ימות בנפש מרה
ולא־אכל בטובה׃
|
|
26 | יחד על־עפר ישכבו
ורמה תכסה עליהם׃
|
|
27 | הן ידעתי
מחשבותיכם ומזמות
עלי תחמסו׃
|
|
28 | כי תאמרו איה
בית־נדיב ואיה אהל
משכנות רשעים׃
|
|
29 | הלא שאלתם עוברי
דרך ואתתם לא
תנכרו׃
|
|
30 | כי ליום איד יחשך
רע ליום עברות
יובלו׃
|
|
31 | מי־יגיד על־פניו
דרכו והוא־עשה מי
ישלם־לו׃
|
|
32 | והוא לקברות יובל
ועל־גדיש ישקוד׃
|
|
33 | מתקו־לו רגבי נחל
ואחריו כל־אדם
ימשוך ולפניו אין
מספר׃
|
|
34 | ואיך תנחמוני הבל
ותשובתיכם
נשאר־מעל׃
|
|