| Chapter 14 |
1 | ואלה אשר־נחלו
בני־ישראל בארץ
כנען אשר נחלו
אותם אלעזר הכהן
ויהושע בן־נון
וראשי אבות המטות
לבני ישראל׃
|
|
2 | בגורל נחלתם כאשר
צוה יהוה ביד־משה
לתשעת המטות וחצי
המטה׃
|
|
3 | כי־נתן משה נחלת
שני המטות וחצי
המטה מעבר לירדן
וללוים לא־נתן
נחלה בתוכם׃
|
|
4 | כי־היו בני־יוסף
שני מטות מנשה
ואפרים ולא־נתנו
חלק ללוים בארץ כי
אם־ערים לשבת
ומגרשיהם למקניהם
ולקנינם׃
|
|
5 | כאשר צוה יהוה
את־משה כן עשו בני
ישראל ויחלקו
את־הארץ׃
|
|
6 | ויגשו בני־יהודה
אל־יהושע בגלגל
ויאמר אליו כלב
בן־יפנה הקנזי אתה
ידעת את־הדבר
אשר־דבר יהוה
אל־משה איש־האלהים
על אדותי ועל
אדותיך בקדש ברנע׃
|
|
7 | בן־ארבעים שנה
אנכי בשלח משה
עבד־יהוה אתי מקדש
ברנע לרגל את־
הארץ ואשב אתו דבר
כאשר עם־לבבי׃
|
|
8 | ואחי אשר עלו עמי
המסיו את־לב העם
ואנכי מלאתי אחרי
יהוה אלהי׃
|
|
9 | וישבע משה ביום
ההוא לאמר אם־לא
הארץ אשר דרכה
רגלך בה לך תהיה
לנחלה ולבניך
עד־עולם כי מלאת
אחרי יהוה אלהי׃
|
|
10 | ועתה הנה החיה
יהוה אותי כאשר
דבר זה ארבעים
וחמש שנה מאז דבר
יהוה את־הדבר הזה
אל־משה אשר־הלך
ישראל במדבר ועתה
הנה אנכי היום
בן־חמש ושמונים
שנה׃
|
|
11 | עודני היום חזק
כאשר ביום שלח
אותי משה ככחי אז
וככחי עתה למלחמה
ולצאת ולבוא׃
|
|
12 | ועתה תנה־לי
את־ההר הזה
אשר־דבר יהוה ביום
ההוא כי אתה־שמעת
ביום ההוא
כי־ענקים שם וערים
גדלות בצרות אולי
יהוה אותי
והורשתים כאשר דבר
יהוה׃
|
|
13 | ויברכהו יהושע
ויתן את־חברון
לכלב בן־יפנה
לנחלה׃
|
|
14 | על־כן היתה־חברון
לכלב בן־יפנה
הקנזי לנחלה עד
היום הזה יען אשר
מלא אחרי יהוה
אלהי ישראל׃
|
|
15 | ושם חברון לפנים
קרית ארבע האדם
הגדול בענקים הוא
והארץ שקטה
ממלחמה׃
|
|